כתבות בנושא טראומה
הפער בין אתגרי הלחימה ובין המשימות שבשגרה עשוי להיות גדול. הלחימה דורשת ריכוז ודיוק ונתפסת חיונית ורבת חשיבות. רגע אחד של תשומת לב פחותה עשוי לעלות בחיים. העבודה בשגרה מתנהלת בקצב אחר, מהותה וחשיבותה עמומות או היא אף מעוררת תחושה של שעמום ועמידה במקום
איזו מן שלווה - שגרה אחרי מלחמה
תגית הלפרין - פסיכותרפיסטית
הפער בין אתגרי הלחימה ובין המשימות שבשגרה עשוי להיות גדול. הלחימה דורשת ריכוז ודיוק ונתפסת חיונית ורבת חשיבות. רגע אחד של תשומת לב פחותה עשוי לעלות בחיים. העבודה בשגרה מתנהלת בקצב אחר, מהותה וחשיבותה עמומות או היא אף מעוררת תחושה של שעמום ועמידה במקום
טראומהמשברי חיים
לחלק מהלוחמים החזרה וההשתלבות בשגרה אינם פשוטים.
נושאים שהודחקו צצים ועולים, בעיות בזוגיות ובעבודה מתעצמות וכוללת תופעות כמו עוררות, חרדה, אשמה ואבל הנובעות מהתמודדות עם הקרבות ומחיריהם הנפשיים.
עוגנים, בניית עתיד מיטבי, תמיכת חברים ומשפחה ושיח פנימי חיובי עשויים לסייע בחזרה לשגרה
שני סיפורי מילואים…
לנעמה טוב במלחמה. השתחררה כקצינה מקבע לפני יותר מעשור, מיד עם תחילת הלחימה התייצבה למילואים ונמצאת מאז בפעילות מבצעית כתומכת לחימה בתוך שטח האש.
מסוכן, אינטנסיבי ומתיש אבל גם עתיר אדרנלין והתרגשות.
הצוות בפיקודה צעיר. בהתחלה התקשו להבין מאיפה נחתה עליהם אבל מהר מאד התאפסו וכרגע מעריכים וממושמעים. אין תחליף לניסיון, מקצועיות ורוגע במצבי לחץ ובכל אלה נעמה טובה. הקצינים הבכירים מתבוננים בה בהערכה. משבחים את המסירות. ״את פה? לא יצאת שבת?״ שואל ירון המפקד ולכי תסבירי לו שלצאת שבת זה הדבר הכי שואב ומדכא שאפשר לעשות כרגע, שהיא לא מסוגלת לפתוח רדיו ולהקשיב לדיווחים מהעורף, חרדה מהשקט והבדידות בדירה שלה – ועוד יותר חוששת מההאשמות, הדרישות והדרמות של אמא שלה כשהיא יוצאת שבת ומתארחת אצל ההורים.
נעמה עובדת כעוזרת הוראה. דוקטורנטית במוסד אקדמי נחשב. משרה טובה ונחשבת אבל איך אפשר להשוות את האינטנסיביות, הערך והעניין בשדה הקרב לשיממון האקדמיה, לדחיינות האינסופית שנעמה חשה כשהיא כותבת, בודקת מבחנים או עורכת טבלאות.
״מה יהיה כשכל זה יגמר״, חורכת מחשבה במוחה ונעמה נבהלת.
״אני לא נורמאלית. חרדה מהרגע שהמלחמה תסתיים ואחזור לשגרה. מה זה אומר עלי? על החיים שלי? על הבחירות שאני עושה? מה יהיה עם בן זוג? למה לא מתחשק לי בית? ומה יהיה איתי?״
אסף התחתן לפני שנה. נורית, אשתו, לבד בבית, סובלת מחרדות שמתעצמות עם כל אזעקה וידיעה על לוחם שנפל. אסף אוהב את נורית אבל מרגיש מותש ומוצף. כל פעם שיכול מתקשר לשיחות קצרות וקשות.
נורית בוכה, שואלת מתי הוא יוצא, לא מרפה, מאיימת שתדבר עם המפקד ותבקש שישחררו אותו כי היא לא יכולה יותר לבד.
אסף יוצא הביתה כי נורית לוחצת, אבל הוא לא מרגיש געגוע. השהיה עם החבר׳ה במילואים מעצימה, אסף מרגיש מחובר, נרגש, צוחק הרבה. תוהה מתי צחק ככה לאחרונה, עם כל הגוף ולמרות הסכנה, הטילים מסביב, העייפות, הגוף הכואב, השינה בבוץ ובקור הוא לא רוצה הביתה.
אסף עצמאי. עובד בתור טכנאי סאונד. מאד אוהב את העבודה אבל כרגע אין כלום וטוב שיש קצת הכנסות מהמשכורת הצבאית.
״מה יהיה כשזה יגמר״ חושב אסף.
״למה אני חוזר? לחרדות, תלונות ובכי שואב ואינסופי? ומה יהיה כשיבוא ילד? אני בכלל מוכן לזה? ואם לא תהיה עבודה – איך נסתדר כלכלית?
אני לא נורמלי. חרד מהרגע בו המלחמה תסתיים ואחזור לשגרה. מה זה אומר עלי? על החיים שלי? על הבחירות שעשיתי? למה לא מתחשק לי בית? מה יהיה איתי? ואיתנו?״
החזרה מהמילואים לשגרה עשויה להיות מורכבת. רוב החוזרים שמחים לשוב הביתה ומודים על שחזרו בשלום. עבור חלק מהשבים זמן הלחימה מעצים את הבית והמשפחה והם שבים בתחושה של הכרת תודה על השגרה המבורכת.
אחרים עשויים לגלות שהחזרה הביתה מורכבת. המעבר החד מהסביבה האלימה וההתאקלמות מחדש עשויים לעורר קושי. כך גם התמודדות עם היעדר ביטחון כלכלי, מתחים בזוגיות והפער בין האדרנלין שבחזית לשקט שבעורף.
יש גם שונות בין ההתרגשות והשמחה מהשיבה לבין הציפיה לחזור מיד למעגל החיים.
רוב השבים יסתגלו בזמן קצר יחסית, לאחרים יקח יותר זמן.
המלחמה לא פותרת בעיות וגם לא בהכרח יוצרת אותן יש מאין – אך היא יכולה להעצים בעיות קיימות או כאלה שהודחקו.
1. תחושות משמעות ושייכות
הפער בין אתגרי הלחימה ובין המשימות שבשגרה עשוי להיות גדול. הלחימה דורשת ריכוז ודיוק ונתפסת חיונית ורבת חשיבות. רגע אחד של תשומת לב פחותה עשוי לעלות בחיים. העבודה בשגרה מתנהלת בקצב אחר, מהותה וחשיבותה עמומות או היא אף מעוררת תחושה של שעמום ועמידה במקום.
הפער בתחושת העוצמה והחשיבות של מפקד צעיר החוזר לעבודה בצוות בו הוא נטול סמכות עשוי להיות מטלטל.
המשתחרר יכול לחוות קושי להסתגל מחדש לעבודה שאינה הולמת את כישוריו. גם חוויות השייכות וה״ביחד״ עשויות להיות שונות. תחושה של בדידות וניתוק מהצוות בעבודה שרץ קדימה בפרויקט, זאת לעומת קשר עמוק של אמון ותלות הדדית עם רעים לצוות הלוחם.
התחושה היא לעיתים שחברים שלא היו שם לא יכולים להבין ואין מילים שתוכלנה להסביר.
2. עומס משימות
החזרה לעבודה לאחר זמן ארוך של ניתוק מחייבת התמודדות עם משימות שנדחו ופערים שיש להשלים.
גם בבית המצב לא תמיד פשוט. לחצים מצד המשפחה המורחבת ש״הוזנחה״ בזמן המלחמה, חלוקת משימות בין בני זוג או אחים המטפלים בהורה. נדרשת התארגנות וחשיבה מחדש על סדרי עדיפויות וניהול זמן. נוסף על כך קיים גם הרצון של המשפחה לבלות זמן במחיצת השב, גם כשזה מעמיס וקשה לביצוע.
3. קשיים בזוגיות ואינטימיות
שני בני הזוג חוו דברים, בדרך כלל בנפרד. גם אם הגעגוע והצורך התעצמו הפערים עולים.
לא תמיד יש מילים או רצון לחלוק. לא תמיד יש בצד השני קשב. האדם שהיה הכי קרוב – או לפחות אמור להיות כזה - עשוי להגביר את המועקה והמורכבות שהציפייה שקל אותה.
לפעמים גם יתעוררו פערים ברצון וביכולת ליצור אינטימיות ולקיים יחסי מין, נושא שגם בשגרה קשה לדיבור ותקשור אצל הרבה הזוגות.
4. לחץ, ערנות ודריכות
לאחר תקופה ארוכה של עוררות מתמדת ומצב fight תמידי, המערכת הסימפטטית עוד לא נרגעה.
זכרונות חודרניים ומראות קשים מלווים את המשתחרר.
הראש לא מרפה. האדרנלין הגבוה ומראות הקרב עשויים לגרום לקשיים בשינה.
לגוף לוקח זמן לחזור למצב של רוגע ולהפחית דריכות מכל צליל או סכנה אפשרית.
5. מתח וכעס הנובעים מהמלחמה
הלוחם חווה רגעים מורכבים, כך גם בן/בת הזוג. נושאים מעוררי מתח וחרדה שהודחקו צצים ועולים ולפעמים נראה שאין יכולת להדחיקם עוד או לפתור אותם. יכולת ההכלה נמוכה יותר, הכעס מתפרץ ביתר קלות.
6. אובדן, אבל ואשמה לאחר מלחמה
הלוחם חוזר הביתה בריא בגופו, אך מחשבותיו עם מי שלא זכה לכך ונפגע או מת.
הקרבה למצבי מוות, ההתמודדות עם ארעיות החיים, הצורך לשרוד ללא שהות וזמן להתאבל מעוררים תחושות אשמה כולל ״אשמת הניצול״, אשמה על מותם או פציעתם של אחרים גם כאשר לא היו באחריותו ולא היה בידו להציל.
החזרה ממצב לחימה, שהוא מצב של ״עשיה״ אל הבית הבטוח, למצב של ״אי עשיה״ אל מול סבלם וסיכונם של החטופים ותושבי העוטף והצפון מחזקים את תחושות האשמה, וכך גם מחשבות חוזרות אל תמונות הקרב ואופן תפקוד במצבי לחימה ספציפים.
1. קחו את הזמן. זה נחוץ ונורמאלי
החזרה מעוררות לשגרה, ממצב של שרידות לנינוחות הוא הדרגתי ונחוץ זמן לשם כך.
על הלוחם לאפשר לעצמו את הזמן והמרחב לחזור לשגרה ולבקש מאחרים לאפשר לו הסתגלות הדרגתית.
2. שגרה של תנועה
חשוב לנוח ולהחזיר לגוף רוגע ומשאבים. תזונה, שינה ומנוחה הם חלק מהעניין.
יחד עם המנוחה חשוב לבנות ולתחזק שגרה של תנועה.
פעילות גופנית הוכחה כבעלת אפקט חיובי על הבריאות הנפשית ולכן חשוב לעשות ספורט, גם אם בעצימות נמוכה.
שגרת הפעילות חשובה מההישגים.
חזרו לשגרות בהן התמדתם – או צרו שגרות של תנועה ועניין כמו חדר כושר, ריצה, טיולים
יוגה, מדיטציה, אמנות, כתיבה, מוסיקה וארוחות משפחתיות.
שגרות אלה מחזירות את הטעם לחיים וגם תחושה של הצלחה.
תנועה פיסית מייצרת תנועה נפשית, מחזירה מעט מהדופמין שפחת והיא בעלת השפעה טובה ומרפאת.
3. הצבת יעדים
לעיתים הלחימה מנכיחה את עוצמת החיים יחד עם ארעיותם, מאירה את השגרה כמרחב של הזדמנויות
ומעוררת צורך למצות את הערך שהחיים מזמנים.
החזרה, גם כשהיא רצויה ומבורכת, עשויה לעורר דאגות בעת מחשבות על העתיד, לביטחון העתידי האישי
והלאומי, מצב הכלכלי או נושאים אחרים.
ולכן כדאי לסמן מטרות ויעדים לטווח הקצר והארוך.
חשיבה חיובית על העתיד כמרחב עתיר הזדמנויות, עידוד חלומות וסימון מטרות עשויה להיות מועילה, וגם בעלת אפקט מעצים ומרגיע.
4. דיבור פנימי עם תחושות האשמה הנובעות מהמלחמה
כשתחושות האשמה והכעס גוברות, כדאי לאזן אותן באמצעות דיבור פנימי בונה וחיוב
היו גאים במה שעשיתם ובשותפות שלכם לרגעים משמעותיים ברמה הלאומית, הקהילתית והחברתית.
המאמץ המלחמתי הוא מאמץ משותף וכל אחד תורם את חלקו בלחימה ובהתאוששות. כשאתם חוזרים
לשגרה ומחזקים את העורף, מישהו אחר עובר לקדמת במת הלחימה כפי שאתם שאפתם ועשיתם עד כה.
יש עוד זירות בהם אתם נחוצים והגיע הזמן להחזיר את האיזון והביטחון לחלקת אלוהים הקטנה שלכם.
5. תמיכה משפחתית
מחקרים מצביעים על חשיבותה של משפחה תומכת ותקשורת מטיבה על צרכים וחוויות.
השיתוף לא קל. לעיתים הלוחם לא מעוניין לחזור על סיפורי המלחמה ולחוות אותם שוב
ולכן נחוצה גם תקשורת על גבולות, על מה לדבר ועל מה לא, מתי ועם מי.
סביר שגם בני המשפחה ששהו בבית חוו אירועים והתמודדויות לא פשוטות ויש לתקשר על הצרכים השונים של כל הצדדים.
סיפורים על גבורה, התעלות, כעס, תסכול, חרדה וייאוש עולים מהשטח וגם מהבית.
השיתוף עשוי להעלות תחושות מעורבות. האופן שבו הסיפור מובע יחד עם הדרך בה המאזין מקשיב ונענה עשויים להיות בעלי משמעות קריטית בעיבוד תומך לחוויה.
6. רשת חברתית תומכת
מומלץ לתחזק לרשת חברתית תומכת, רצוי כזו שיש בה חברים שעברו חוויות דומות.
לוחמים החוזרים לשגרה ושומרים על קשר עם חברים לצוות, כולל פעילות הפגה עם המשפחות מתארים עד כמה העניין נחוץ ומסייע.
כדאי ורצוי ליזום פעילות כזו, אם עדיין לא קיימת בצוות שלכם, כולל שיחות עיבוד ושיתוף, גם (ואולי במיוחד) כשהצוות חווה אירועים מורכבים וקשים.
7. עבודה עם ערך
פסק הזמן עשוי להנכיח ולהעצים סוגיות הקשורות בעיסוק, באווירה בעבודה או במוטיבציה.
היעדר יציבות או שעמום מאופי העבודה ולחילופין אולי התעצם הצורך בשלווה או עולה דווקא צורך בעבודה אינטנסיבית וחיבור לשטח.
זה לא מחייב לחזור ולהתגייס, אבל אולי נחוץ לצקת אדרנלין לעיסוק הנוכחי שלכם.
הטלטלה שחוויתם עשויה להיות הזדמנות לשינוי אותו לא מומלץ לבצע בחיפזון, מתוך כעס או החלטה נמהרת – אבל גם לא כדאי להדחיק ולהזניח.
8. טיפול נפשי אחרי מלחמה
אין צורך לרוץ לקבל טיפול נפשי מיד עם השחרור. לא כל חוויה, גם קשה, תיצור פוסט טראומה.
רוב המשוחררים יחזרו לשגרה מטיבה באופן הדרגתי ומלא.
אם הקושי להסתגל נמשך מעבר לשלושה חודשים לא כדאי להדחיק.
אם החזרה לשגרה מעוררת רצון לטפל בבעיות שהיו גם קודם - מוזמנים לטפל.
טיפול נפשי בטכניקות גוף נפש ו CBT מאפשרים שחרור אנרגיה ועיבוד מטיב של חוויות, תמונות וזיכרונות, כולל כאלו שנחוו בגוף.
אימון בטכניקות הרגעה עצמית – נשימות, משאוב והתקרקעות מאפשר החזרת שליטה והתמודדות טובה יותר,
גם באופן עצמאי.
תגית הלפרין היא פסיכותרפיסטית המטפלת במצבי עומס רגש בשילוב טכניקות גוף נפש להקלה על תסמיני חרדה וטראומה.
הטיפול ניתן בקליניקה או כריטריט ממוקד
1. https://psychcentral.com
2. Lester, P., & Flake, E. (2013). How wartime military service affects children and families. The Future of Children, 23(2), 121-141.
3. Pietrzak, R. H., Johnson, D. C., Goldstein, M. B., Malley, J. C., Rivers, A. J., Morgan, C. A., & Southwick, S. M. (2010). Psychosocial buffers of traumatic stress, depressive symptoms, and psychosocial difficulties in veterans of Operations Enduring Freedom and Iraqi Freedom: The role of resilience, unit support, and postdeployment social support. Journal of Affective Disorders, 120(1–3), 188–192.
4. Seal, K. H., Bertenthal, D., Miner, C. R., Sen, S., & Marmar, C. (2007). Bringing the war back home: Mental health disorders among 103,788 US veterans returning from Iraq and Afghanistan seen at Department of Veterans Affairs facilities. Archives of Internal Medicine, 167(5), 476-482.
נושאים שהודחקו צצים ועולים, בעיות בזוגיות ובעבודה מתעצמות וכוללת תופעות כמו עוררות, חרדה, אשמה ואבל הנובעות מהתמודדות עם הקרבות ומחיריהם הנפשיים.
עוגנים, בניית עתיד מיטבי, תמיכת חברים ומשפחה ושיח פנימי חיובי עשויים לסייע בחזרה לשגרה
להדחיק בעיות ולברוח למלחמה
שני סיפורי מילואים…
לנעמה טוב במלחמה. השתחררה כקצינה מקבע לפני יותר מעשור, מיד עם תחילת הלחימה התייצבה למילואים ונמצאת מאז בפעילות מבצעית כתומכת לחימה בתוך שטח האש.
מסוכן, אינטנסיבי ומתיש אבל גם עתיר אדרנלין והתרגשות.
הצוות בפיקודה צעיר. בהתחלה התקשו להבין מאיפה נחתה עליהם אבל מהר מאד התאפסו וכרגע מעריכים וממושמעים. אין תחליף לניסיון, מקצועיות ורוגע במצבי לחץ ובכל אלה נעמה טובה. הקצינים הבכירים מתבוננים בה בהערכה. משבחים את המסירות. ״את פה? לא יצאת שבת?״ שואל ירון המפקד ולכי תסבירי לו שלצאת שבת זה הדבר הכי שואב ומדכא שאפשר לעשות כרגע, שהיא לא מסוגלת לפתוח רדיו ולהקשיב לדיווחים מהעורף, חרדה מהשקט והבדידות בדירה שלה – ועוד יותר חוששת מההאשמות, הדרישות והדרמות של אמא שלה כשהיא יוצאת שבת ומתארחת אצל ההורים.
נעמה עובדת כעוזרת הוראה. דוקטורנטית במוסד אקדמי נחשב. משרה טובה ונחשבת אבל איך אפשר להשוות את האינטנסיביות, הערך והעניין בשדה הקרב לשיממון האקדמיה, לדחיינות האינסופית שנעמה חשה כשהיא כותבת, בודקת מבחנים או עורכת טבלאות.
״מה יהיה כשכל זה יגמר״, חורכת מחשבה במוחה ונעמה נבהלת.
״אני לא נורמאלית. חרדה מהרגע שהמלחמה תסתיים ואחזור לשגרה. מה זה אומר עלי? על החיים שלי? על הבחירות שאני עושה? מה יהיה עם בן זוג? למה לא מתחשק לי בית? ומה יהיה איתי?״
מה יהיה כשהמלחמה תיגמר
אסף התחתן לפני שנה. נורית, אשתו, לבד בבית, סובלת מחרדות שמתעצמות עם כל אזעקה וידיעה על לוחם שנפל. אסף אוהב את נורית אבל מרגיש מותש ומוצף. כל פעם שיכול מתקשר לשיחות קצרות וקשות.
נורית בוכה, שואלת מתי הוא יוצא, לא מרפה, מאיימת שתדבר עם המפקד ותבקש שישחררו אותו כי היא לא יכולה יותר לבד.
אסף יוצא הביתה כי נורית לוחצת, אבל הוא לא מרגיש געגוע. השהיה עם החבר׳ה במילואים מעצימה, אסף מרגיש מחובר, נרגש, צוחק הרבה. תוהה מתי צחק ככה לאחרונה, עם כל הגוף ולמרות הסכנה, הטילים מסביב, העייפות, הגוף הכואב, השינה בבוץ ובקור הוא לא רוצה הביתה.
אסף עצמאי. עובד בתור טכנאי סאונד. מאד אוהב את העבודה אבל כרגע אין כלום וטוב שיש קצת הכנסות מהמשכורת הצבאית.
״מה יהיה כשזה יגמר״ חושב אסף.
״למה אני חוזר? לחרדות, תלונות ובכי שואב ואינסופי? ומה יהיה כשיבוא ילד? אני בכלל מוכן לזה? ואם לא תהיה עבודה – איך נסתדר כלכלית?
אני לא נורמלי. חרד מהרגע בו המלחמה תסתיים ואחזור לשגרה. מה זה אומר עלי? על החיים שלי? על הבחירות שעשיתי? למה לא מתחשק לי בית? מה יהיה איתי? ואיתנו?״
חוזרים לשגרה מהמלחמה
החזרה מהמילואים לשגרה עשויה להיות מורכבת. רוב החוזרים שמחים לשוב הביתה ומודים על שחזרו בשלום. עבור חלק מהשבים זמן הלחימה מעצים את הבית והמשפחה והם שבים בתחושה של הכרת תודה על השגרה המבורכת.
אחרים עשויים לגלות שהחזרה הביתה מורכבת. המעבר החד מהסביבה האלימה וההתאקלמות מחדש עשויים לעורר קושי. כך גם התמודדות עם היעדר ביטחון כלכלי, מתחים בזוגיות והפער בין האדרנלין שבחזית לשקט שבעורף.
יש גם שונות בין ההתרגשות והשמחה מהשיבה לבין הציפיה לחזור מיד למעגל החיים.
רוב השבים יסתגלו בזמן קצר יחסית, לאחרים יקח יותר זמן.
המלחמה לא פותרת בעיות וגם לא בהכרח יוצרת אותן יש מאין – אך היא יכולה להעצים בעיות קיימות או כאלה שהודחקו.
מה מקשה על ההתאקלמות מחדש לאחר מלחמה?
1. תחושות משמעות ושייכות
הפער בין אתגרי הלחימה ובין המשימות שבשגרה עשוי להיות גדול. הלחימה דורשת ריכוז ודיוק ונתפסת חיונית ורבת חשיבות. רגע אחד של תשומת לב פחותה עשוי לעלות בחיים. העבודה בשגרה מתנהלת בקצב אחר, מהותה וחשיבותה עמומות או היא אף מעוררת תחושה של שעמום ועמידה במקום.
הפער בתחושת העוצמה והחשיבות של מפקד צעיר החוזר לעבודה בצוות בו הוא נטול סמכות עשוי להיות מטלטל.
המשתחרר יכול לחוות קושי להסתגל מחדש לעבודה שאינה הולמת את כישוריו. גם חוויות השייכות וה״ביחד״ עשויות להיות שונות. תחושה של בדידות וניתוק מהצוות בעבודה שרץ קדימה בפרויקט, זאת לעומת קשר עמוק של אמון ותלות הדדית עם רעים לצוות הלוחם.
התחושה היא לעיתים שחברים שלא היו שם לא יכולים להבין ואין מילים שתוכלנה להסביר.
2. עומס משימות
החזרה לעבודה לאחר זמן ארוך של ניתוק מחייבת התמודדות עם משימות שנדחו ופערים שיש להשלים.
גם בבית המצב לא תמיד פשוט. לחצים מצד המשפחה המורחבת ש״הוזנחה״ בזמן המלחמה, חלוקת משימות בין בני זוג או אחים המטפלים בהורה. נדרשת התארגנות וחשיבה מחדש על סדרי עדיפויות וניהול זמן. נוסף על כך קיים גם הרצון של המשפחה לבלות זמן במחיצת השב, גם כשזה מעמיס וקשה לביצוע.
3. קשיים בזוגיות ואינטימיות
שני בני הזוג חוו דברים, בדרך כלל בנפרד. גם אם הגעגוע והצורך התעצמו הפערים עולים.
לא תמיד יש מילים או רצון לחלוק. לא תמיד יש בצד השני קשב. האדם שהיה הכי קרוב – או לפחות אמור להיות כזה - עשוי להגביר את המועקה והמורכבות שהציפייה שקל אותה.
לפעמים גם יתעוררו פערים ברצון וביכולת ליצור אינטימיות ולקיים יחסי מין, נושא שגם בשגרה קשה לדיבור ותקשור אצל הרבה הזוגות.
4. לחץ, ערנות ודריכות
לאחר תקופה ארוכה של עוררות מתמדת ומצב fight תמידי, המערכת הסימפטטית עוד לא נרגעה.
זכרונות חודרניים ומראות קשים מלווים את המשתחרר.
הראש לא מרפה. האדרנלין הגבוה ומראות הקרב עשויים לגרום לקשיים בשינה.
לגוף לוקח זמן לחזור למצב של רוגע ולהפחית דריכות מכל צליל או סכנה אפשרית.
5. מתח וכעס הנובעים מהמלחמה
הלוחם חווה רגעים מורכבים, כך גם בן/בת הזוג. נושאים מעוררי מתח וחרדה שהודחקו צצים ועולים ולפעמים נראה שאין יכולת להדחיקם עוד או לפתור אותם. יכולת ההכלה נמוכה יותר, הכעס מתפרץ ביתר קלות.
6. אובדן, אבל ואשמה לאחר מלחמה
הלוחם חוזר הביתה בריא בגופו, אך מחשבותיו עם מי שלא זכה לכך ונפגע או מת.
הקרבה למצבי מוות, ההתמודדות עם ארעיות החיים, הצורך לשרוד ללא שהות וזמן להתאבל מעוררים תחושות אשמה כולל ״אשמת הניצול״, אשמה על מותם או פציעתם של אחרים גם כאשר לא היו באחריותו ולא היה בידו להציל.
החזרה ממצב לחימה, שהוא מצב של ״עשיה״ אל הבית הבטוח, למצב של ״אי עשיה״ אל מול סבלם וסיכונם של החטופים ותושבי העוטף והצפון מחזקים את תחושות האשמה, וכך גם מחשבות חוזרות אל תמונות הקרב ואופן תפקוד במצבי לחימה ספציפים.
מה עושים להשתלבות קלה יותר לאחר מלחמה?
1. קחו את הזמן. זה נחוץ ונורמאלי
החזרה מעוררות לשגרה, ממצב של שרידות לנינוחות הוא הדרגתי ונחוץ זמן לשם כך.
על הלוחם לאפשר לעצמו את הזמן והמרחב לחזור לשגרה ולבקש מאחרים לאפשר לו הסתגלות הדרגתית.
2. שגרה של תנועה
חשוב לנוח ולהחזיר לגוף רוגע ומשאבים. תזונה, שינה ומנוחה הם חלק מהעניין.
יחד עם המנוחה חשוב לבנות ולתחזק שגרה של תנועה.
פעילות גופנית הוכחה כבעלת אפקט חיובי על הבריאות הנפשית ולכן חשוב לעשות ספורט, גם אם בעצימות נמוכה.
שגרת הפעילות חשובה מההישגים.
חזרו לשגרות בהן התמדתם – או צרו שגרות של תנועה ועניין כמו חדר כושר, ריצה, טיולים
יוגה, מדיטציה, אמנות, כתיבה, מוסיקה וארוחות משפחתיות.
שגרות אלה מחזירות את הטעם לחיים וגם תחושה של הצלחה.
תנועה פיסית מייצרת תנועה נפשית, מחזירה מעט מהדופמין שפחת והיא בעלת השפעה טובה ומרפאת.
3. הצבת יעדים
לעיתים הלחימה מנכיחה את עוצמת החיים יחד עם ארעיותם, מאירה את השגרה כמרחב של הזדמנויות
ומעוררת צורך למצות את הערך שהחיים מזמנים.
החזרה, גם כשהיא רצויה ומבורכת, עשויה לעורר דאגות בעת מחשבות על העתיד, לביטחון העתידי האישי
והלאומי, מצב הכלכלי או נושאים אחרים.
ולכן כדאי לסמן מטרות ויעדים לטווח הקצר והארוך.
חשיבה חיובית על העתיד כמרחב עתיר הזדמנויות, עידוד חלומות וסימון מטרות עשויה להיות מועילה, וגם בעלת אפקט מעצים ומרגיע.
4. דיבור פנימי עם תחושות האשמה הנובעות מהמלחמה
כשתחושות האשמה והכעס גוברות, כדאי לאזן אותן באמצעות דיבור פנימי בונה וחיוב
היו גאים במה שעשיתם ובשותפות שלכם לרגעים משמעותיים ברמה הלאומית, הקהילתית והחברתית.
המאמץ המלחמתי הוא מאמץ משותף וכל אחד תורם את חלקו בלחימה ובהתאוששות. כשאתם חוזרים
לשגרה ומחזקים את העורף, מישהו אחר עובר לקדמת במת הלחימה כפי שאתם שאפתם ועשיתם עד כה.
יש עוד זירות בהם אתם נחוצים והגיע הזמן להחזיר את האיזון והביטחון לחלקת אלוהים הקטנה שלכם.
5. תמיכה משפחתית
מחקרים מצביעים על חשיבותה של משפחה תומכת ותקשורת מטיבה על צרכים וחוויות.
השיתוף לא קל. לעיתים הלוחם לא מעוניין לחזור על סיפורי המלחמה ולחוות אותם שוב
ולכן נחוצה גם תקשורת על גבולות, על מה לדבר ועל מה לא, מתי ועם מי.
סביר שגם בני המשפחה ששהו בבית חוו אירועים והתמודדויות לא פשוטות ויש לתקשר על הצרכים השונים של כל הצדדים.
סיפורים על גבורה, התעלות, כעס, תסכול, חרדה וייאוש עולים מהשטח וגם מהבית.
השיתוף עשוי להעלות תחושות מעורבות. האופן שבו הסיפור מובע יחד עם הדרך בה המאזין מקשיב ונענה עשויים להיות בעלי משמעות קריטית בעיבוד תומך לחוויה.
6. רשת חברתית תומכת
מומלץ לתחזק לרשת חברתית תומכת, רצוי כזו שיש בה חברים שעברו חוויות דומות.
לוחמים החוזרים לשגרה ושומרים על קשר עם חברים לצוות, כולל פעילות הפגה עם המשפחות מתארים עד כמה העניין נחוץ ומסייע.
כדאי ורצוי ליזום פעילות כזו, אם עדיין לא קיימת בצוות שלכם, כולל שיחות עיבוד ושיתוף, גם (ואולי במיוחד) כשהצוות חווה אירועים מורכבים וקשים.
7. עבודה עם ערך
פסק הזמן עשוי להנכיח ולהעצים סוגיות הקשורות בעיסוק, באווירה בעבודה או במוטיבציה.
היעדר יציבות או שעמום מאופי העבודה ולחילופין אולי התעצם הצורך בשלווה או עולה דווקא צורך בעבודה אינטנסיבית וחיבור לשטח.
זה לא מחייב לחזור ולהתגייס, אבל אולי נחוץ לצקת אדרנלין לעיסוק הנוכחי שלכם.
הטלטלה שחוויתם עשויה להיות הזדמנות לשינוי אותו לא מומלץ לבצע בחיפזון, מתוך כעס או החלטה נמהרת – אבל גם לא כדאי להדחיק ולהזניח.
8. טיפול נפשי אחרי מלחמה
אין צורך לרוץ לקבל טיפול נפשי מיד עם השחרור. לא כל חוויה, גם קשה, תיצור פוסט טראומה.
רוב המשוחררים יחזרו לשגרה מטיבה באופן הדרגתי ומלא.
אם הקושי להסתגל נמשך מעבר לשלושה חודשים לא כדאי להדחיק.
אם החזרה לשגרה מעוררת רצון לטפל בבעיות שהיו גם קודם - מוזמנים לטפל.
טיפול נפשי בטכניקות גוף נפש ו CBT מאפשרים שחרור אנרגיה ועיבוד מטיב של חוויות, תמונות וזיכרונות, כולל כאלו שנחוו בגוף.
אימון בטכניקות הרגעה עצמית – נשימות, משאוב והתקרקעות מאפשר החזרת שליטה והתמודדות טובה יותר,
גם באופן עצמאי.
תגית הלפרין היא פסיכותרפיסטית המטפלת במצבי עומס רגש בשילוב טכניקות גוף נפש להקלה על תסמיני חרדה וטראומה.
הטיפול ניתן בקליניקה או כריטריט ממוקד
מקורות
1. https://psychcentral.com
2. Lester, P., & Flake, E. (2013). How wartime military service affects children and families. The Future of Children, 23(2), 121-141.
3. Pietrzak, R. H., Johnson, D. C., Goldstein, M. B., Malley, J. C., Rivers, A. J., Morgan, C. A., & Southwick, S. M. (2010). Psychosocial buffers of traumatic stress, depressive symptoms, and psychosocial difficulties in veterans of Operations Enduring Freedom and Iraqi Freedom: The role of resilience, unit support, and postdeployment social support. Journal of Affective Disorders, 120(1–3), 188–192.
4. Seal, K. H., Bertenthal, D., Miner, C. R., Sen, S., & Marmar, C. (2007). Bringing the war back home: Mental health disorders among 103,788 US veterans returning from Iraq and Afghanistan seen at Department of Veterans Affairs facilities. Archives of Internal Medicine, 167(5), 476-482.
אנשי מקצוע רלוונטים לתחום
מרפאה בעיסוק בעלת התמחות בהתפתחות הילד (MA)
התמחות: הכנה ל-א', ויסות חושי, ASD
אזור בארץ: צפון ת''א, הרצליה, רמת השרון. הקליניקה ממוקמת ברמת השרון.
שפה: עברית
מרפאה בעיסוק התפתחותית לילדים, מטפלת בקשיים מוטוריים, גרפומוטוריים, הכנה לכיתה א', קשיי ויסות חושי, מטפלת על פי מודל הDIR
פסיכולוגית מומחית, פסיכותרפיה אישית וזוגית, הדרכת הורים, מטפ
התמחות: טיפול פרטני וזוגי. התמודדות עם חרדה, סטרס, דיכאון ומצבי משבר, קשיים בזוגיות, התמודדות עם לחץ מתמשך,
אזור בארץ: פתח תקווה,בקעת אונו, אפשרות למפגש מקוון בזום/סקייפ
שפה: עברית, אנגלית
פסיכולוגית מומחית בטיפול פרטני וזוגי. טיפול במצבי חיים כמו טראומה, חרדה סטרס ו דיכאון סיוע בהבנה וקבלת כלים לתקשורת בינאישית מיטבי
פסיכותרפיסטית
התמחות: דיכאון וחרדה,אבל ואובדן,פוסט טראומה, התמודדות עם משברי חיים,
טיפול בילדים, טיפול דיאדי, הדרכת הורים
אזור בארץ: חולון,ראשון לציון
שפה: עברית,רוסית
עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית
מטפלת פרטנית, זוגית-משפחתית מוסמכת, MSW
התמחות: טיפול פרטני, זוגי ומשפחתי, מערכות יחסים מגוונות, פרק ב', מגדר וזהות מינית, אבל ואובדן, טראומה, פוסט
אזור בארץ: צפון,אונליין
שפה: עברית
מטפלת פרטנית, זוגית משפחתית מוסמכת, מנחת קבוצות. מתמחה בתחומים: להט''ב, זהות מינית וזהות מגדרית, אובדן ושכול, פוסט טראומה. מטפלת ב
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
איך מדברים עם ילדים על המצב הביטחוני? צוות על הספה
מצב החירום הבטחוני הנוכחי בישראל פוגש כמעט כל בית במדינה. האירועים רודפים זה את זה והחדשות נכנסות הביתה, דרך הטלוויזיה בסלון או באמצעות הרשתות החברתיות בהן שוהים גם הילדים. איך מדברים איתם על מה שקורה?
מה עושים בטיפול פסיכותרפיה? צוות אתר על הספה
פסיכותרפיה היא שם כולל לטיפול נפשי המתבצע באמצעות שיחות בין מטפל למטופל, במטרה לשפר את מצבו הנפשי של המטופל ואת יכולתו להתמודד עם קשיי החיים
טיפול נפשי דרך האינטרנט בועז שביט
דיכאון, חרדה, מתבגרים, טיפול פסיכולוגי, משברי חיים, אבל ואובדן
לאחר שהאינטרנט נכנס אל חיינו וכבש כמעט כל תחום אפשרי, הוא מתחיל לחלחל עתה גם לתחום הפסיכולוגיה והייעוץ. אצלנו בארץ זה עוד בגדר טפטוף, אולם בארצות הברית מדובר כבר מספר שנים בזרם גדול
הגירה: אובדנה והתהוותה מחדש של זהות תרבותית דר' שי שלקס
בעבודה זו אתייחס לנושא ההגירה, בעיקר מהזווית של השפה, כפי שזו נידונה בשני ספרים, האחד אוטוביוגרפי (הופמן), והשני פסיכואנליטי (אמאטי-מלר וחב').
